המשותף נ' יהב ונוס ניהול ואחזקות בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

ראשית, אבקש להתנצל בפני הצדדים על העיכוב הרב במתן החלטה זו. לאחר עיון בסיכומי הצדדים בסמוך לאחר הגשת כתב הסיכומים האחרון (הגשה שכשלעצמה נתעכבה לא מעט בשל המו"מ בין הצדדים), דומה היה כי לפחות מן הבחינה המעשית אין דחיפות של ממש מבחינת המבקשת במתן החלטה, לאור ההסדר שהושג בתום הדיון ולאור הטענות העובדתיות מצד המשיבים עצמם - לרבות צירוף תצהיר ונספחים לסיכומיהם - בדבר התנהלותם לאחר הדיון. מכל מקום, אני מצר על העיכוב.

עתה לעצם העניין. בהתאם להסדר שהושג בדיון, החלטה זו מתייחסת למקצת מן הסעדים הזמניים שהתבקשו ע"י התובעת, לאחר שהתייתרה ההכרעה בנוגע לסעדים זמניים אחרים שהתבקשו.

המבקשת הגישה ביום 26.2.12 בקשה למתן צווים זמניים בה התבקש בית המשפט להורות למשיבים:

"א.להסדיר לאלתר דרך גישה נוחה ובטוחה למבנה, לרבות לאנשים בעלי מוגבלויות.

ב.להסדיר לאלתר אפשרות חנייה לרכבים של דיירי המבנה.

ג.להסדיר לאלתר אפשרות מעבר בטוחה מהכניסה ועד ליחידות הדיור שבמבנה.

ד.להציג לאלתר למבקשת אישורי בנייה תקפים מהרשויות המוסמכות לעבודות השיפוצים המבוצעות במבנה.

ה.להפסיק לאלתר את כל העבודות המבוצעות במבנה עד להצגת אישורי הבנייה המתאימים מהרשויות המוסמכות.

ו.להודיע לאלתר מהו המועד המתוכנן לסיום עבודות השיפוצים".

בתום הדיון שהתקיים ביום 1.4.12, הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע לסעדים א'-ג'. למעשה, הבקשה בנוגע לסעדים אלה התקבלה בהסכמה, באופן כמעט מלא. נקבע כי העניין יוסדר ע"י המשיבים, בכפוף להנחיות של מומחה מטעם בית המשפט אשר ייצא ל"שטח", ייתן למשיבים הוראות ויבחן את העמידה בהן. למרות שנראה לכאורה כי העבודות בהקשר זה לא הושלמו במועדים שהוגדרו לשם ביצוען, נראה לכאורה כי נושא זה הושלם, וכי המעבר הזמני שהוסדר משמש בפועל את כל הנוגעים בדבר מזה חודשים. משכך, ובהתאם להסדר שהושג בתום הדיון, אין עוד צורך להכריע בנוגע לסעדים א'-ג', אלא יש צורך להביא בחשבון את ההתדיינות בנוגע לסעדים אלה אך ורק בהקשר לשאלת ההוצאות, אשר טעונה הכרעה.

בנוגע לסעד ו' – הרי שגם ההכרעה בסעד זה התייתרה. זאת, לא רק לאור האמור בחקירתו של המשיב 3 (עמ' 30 ש' 1-2) אשר נקב בעדותו במועד של אפריל 2013 (ואני ער כמובן לטענת המבקשת כי מדובר במועד החורג מן ההסכמה שהושגה בגדרי ה"פ 43387-07-11), אלא בראש ובראשונה נוכח הזמן הרב שחלף והעובדה כי אין עוד טעם במתן הצהרות לגבי העתיד, כאשר בפועל נטען כי לא מבוצעות עבודות בהווה.

הנקודה המרכזית, אפוא, הטעונה הכרעה הינה סוגיית היתר הבניה. במלים אחרות, נותר להכריע בטענות הצדדים בנוגע לסעדים ד'-ה'. בנוסף, כאמור, יש לדון בשאלת ההוצאות.

אקדים ואומר, כי לטעמי דין הבקשה שהגישה המבקשת בכל הנוגע לסעדים ד'-ה', להתקבל (בכפוף לסייג מסויים אשר יובהר בהמשך הדברים).

עוד אקדים ואציין כי עמדתם של המשיבים בסוגיית היתר הבניה תמוהה במקצת. עמדתם היתה תמוהה לכתחילה בשעה שטענו, הן בתגובתם לבקשה לסעדים זמניים הן בתצהיר המשיב 3 (סעיף 5ד.) כי "תכניות בנייה הוגשו לרשויות, בשלב זה המשיבים אינם מבצעים עבודות בנייה כלשהן" (ההדגשה במקור). ולמקרא הדברים עשוי היה הקורא לשאול עצמו: אם אמנם בעת הגשת התגובה בוצעו רק עבודות שאינן טעונות היתר ובה בעת היתה כוונה להתחיל בעתיד בביצוע עבודות הטעונות היתר, כפי שעולה מהטענה לפיה הוגשו תכניות כלשהן לרשויות ומהמילים "בשלב זה", מדוע זה ראו המשיבים להתנגד למבוקש בסעדים ד'-ה', חלף מתן פירוט סביר מחד בנוגע לעבודות המבוצעות ואשר לטעמם אינן טעונות היתר, ומאידך עבודות הצפויות להתבצע ואשר בנוגע אליהן הוגשו תכניות לרשויות, כך שנראה לכאורה כי גם לשיטת המשיבים הן טעונות היתר. יתרה מכך; אף נשאלת השאלה אם אמנם הוגשו תכניות בניה כלשהן לרשויות, מדוע לא צורפו לתגובה.

עמדתם של המשיבים נותרה תמוהה גם במהלך עדות המשיב 3, אשר תחילה התעקש כי על פי עצה משפטית שקיבל העבודות המבוצעות אינן טעונות היתר, ומאידך נאלץ להודות בהמשך חקירתו הנגדית כי לפחות מקצת מן העבודות שבוצעו - עבודות במערכת הניקוז באזור הבריכה - אכן דורשות היתר [עמ' 27 ש' 28-29, וזאת בהמשך לעדותו בעמ' 24 לעניין העבודות באזור הבריכה, ובעיקר ש' 21].

עמדתם של המשיבים הפכה תמוהה עוד יותר לאור התנהלותם לאחר הדיון. מחד, גם בסיכומים מטעמם שבים המשיבים וטוענים טענה ברורה ומפורשת לפיה אין צורך בהיתר לשם ביצוע העבודות אותן החלו לבצע (למשל, בסעיף 33). מאידך, ולמרות עמדה נחרצת זו, לאחר הדיון פנו המשיבים בבקשה לקבלת היתר בניה להמשך עבודות השיפוץ. לטענת המשיבים, הם עשו כן לאור העמדה שהביע בית המשפט בתום הדיון ולפיה מדובר בעבודות אשר על פני הדברים נראה כי הן טעונות היתר. הסבר זה, בכל הכבוד, איננו משכנע. העמדה שהביע בית המשפט בתום הדיון עשויה בהחלט להסביר את ההסכמה שנתנו המשיבים, במסגרת ההסדר הארעי שהושג בתום הדיון, להימנעות מביצוע עבודות שייתכן והן טעונות היתר, ובלשון הצדדים - "אנו מסכימים כי לא תבוצענה שום עבודות נוספות בתקופת הביניים שעד להכרעה בסעדים הנוספים הנ"ל, למעט עבודות חשמל ומיזוג בלבד ביחידות הפנימיות בלבד (חדרי המלון) בקומות 16-19 בלבד". המדובר בהימנעות באופן ארעי, עד להכרעה בבקשה לסעד זמני, הכרעה שנדחתה לשם ניהול מו"מ להסדר כולל בין הצדדים. אך ההכרעה שתידרש אם לא יושג הסדר הינה הכרעה בסעדים ד'-ה' שנתבקשו במסגרת הבקשה לצו זמני, דהיינו בראש ובראשונה בשאלה אם יש צורך בהיתר בניה. ברם לא ברור מה הטעם לבחון את טענת המשיבים לפיה אין צורך בהיתר בניה, וליתן לגביה הכרעה מנומקת, כאשר המשיבים עצמם (לטענתם), פעלו באופן אשר מייתר בשלב זה מבחינה מעשית את הצורך בבחינת טענתם ובמתן הכרעה כזו.

במלים אחרות, אין הגיון רב לדון בשאלה אם על המשיבים להגיש בקשה להיתר בניה לאחר שהמשיבים כבר הגישו בקשה להיתר בניה. כמובהר בפתח הדברים, מטעם זה לא ראיתי דחיפות בהכרעה בבקשה. משביקשה עתה המבקשת הכרעה, מן הטעמים המפורטים בבקשתה ועל מנת לכלכל צעדיה בנוגע להמשך התנהלותה, תינתן הכרעה כזו. אף אעיר כי דומה שבקשת המבקשת הינה לגיטימית נוכח נסיונם של המשיבים לאחוז את המקל בשני קצותיו. שכן, מחד יש לברך על כך שהמשיבים הואילו להגיש בקשה להיתר בניה, גם אם לאחר קיום הדיון ושמיעת הערות בית המשפט. מאידך יש להצר על כך שהמשיבים בחרו שלא לעשות כן, כפי שלטעמי מתבקש היה, תוך הגשת הודעה לפיה הם חוזרים בהם, הלכה למעשה, מהעמדה בה נקטו עד אז לעניין סעדים ד'-ה' (הגם שהדבר נעשה מטעמים משעיים בלבד, לאור הערות בית המשפט, מבלי לוותר על כל טענה, וכיו"ב). בכך עשויים היו המשיבים לייתר את הצורך בהגשת סיכומים וסיכומי תשובה מטעם המבקשת כמו גם את הצורך במתן הכרעה, בנושא בו הם כבר פעלו דה-פקטו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טענותיהם.

עד כאן ההקדמות. בלית ברירה, אתייחס לסוגיה לגופה. אנמק מדוע גם לאחר בחינת סיכומי הצדדים, עודני סבור כי העבודות אשר החלו המשיבים לבצע הן עבודות הטעונות היתר.

אין צריך לומר כי הקביעות בהחלטה זו הינן לכאורה בלבד, שכן בשלב דיוני זה לא הונחה תשתית עובדתית מלאה.